שפות טונאליות
רוב השפות המדוברות בעולם הן שפות טונאליות.
בשפות טונאליות משחק גובה הצליל תפקיד מכריע.
הוא קובע איזו משמעות יש למילים או להברות.
בזה שייך גובה הצליל כמעט למילה.
רוב השפות האסייתיות הן שפות טונאליות.
להן שייכות למשל השפה הסינית, התאילנדית והוייטנאמית.
גם באפריקה יש שפות טונאליות שונות.
הרבה שפות מקומיות באמריקה הן גם שפות טונאליות.
שפות הודו-גרמאניות מכילות לרוב רק יסודות טונאליים.
זה תקף למשל לשפה השוודית והסרבית.
מספר גבהי הצללים משתנה משפה לשפה.
בסינית מבדילים רק בין ארבעה צללים שונים.
להברה
מא
יכולים להיות ארבע משמעויות שונות.
אלה הן
אימא, קנבוס, סוס
ו-
לקלל.
מה שמעניין הוא ששפות טונאליות גם משפיעות על השמיעה שלנו.
מחקרים המתעסקים בשמיעה המוחלטת הראו את זה.
השמיעה המוחלטת היא היכולת לקבוע במדויק את הצלילים שנשמעו.
באירופה ובצפון אמריקה אין הרבה שמיעה מוחלטת.
לפחות מ-1 מ-10000 אנשים יש את זה.
אצל דוברי סינית כשפת אם זה אחרת.
כאן מספר האנשים בעלי היכולת המיוחדת הזו הוא כפול 9.
בתור ילדים היה לכולנו שמיעה מוחלטת.
היינו צריכים אותה בכדי ללמוד איך מדברים נכון.
לצערנו היכולת הזו נעלמת שוב אצל רוב האנשים.
גובה הצלילים הוא כמובן גם חשוב במוזיקה.
זה תקף במיוחד לגבי תרבויות המשתמשות בשפה טונאלית.
הם צריכים לדבוק במילודיה בצורה מאוד מדויקת.
אחרת נהיה שירם היפה לשירה חסרת היגיון!